ביטול ההכרזה על חייב מוגבל באמצעים – לקונה בחוק

בעוד בעבר חובות בהוצאה לפועל היו נפרסים על פני תקופות ממושכות, הן במסגרת צווי תשלומים שניתנו בתיקים פרטניים והן במסגרת איחוד תיקים לחייבים מוגבלים באמצעים. במקרים רבים היו החייבים משלמים צווי תשלומים בסכומים זעומים, אשר לא כיסו אף לא את הריביות שהתווספו לקרנות החוב. משמעות הדברים היתה כי החייבים נותרו שנים רבות במעגל החובות, ללא אופק שיקומי (ראו: דברי ההסבר להצעת החוק בעמ' 697, מאור ודגני בעמ' 400-402). מצב זה לא הועיל גם לנושים ואף לא לציבור בכללותו.

מצב דברים זה השתנה לחלוטין עם חקיקת חוק חדלות פירעון, אשר אחת ממטרותיו העיקריות הנה שיקומו הכלכלי של היחיד (סעיף 1 לחוק חדלות פירעון).
חוק חדלות פירעון ערך תיקון עקיף בחוק ההוצאה לפועל (סעיף 361 לחוק חדלות פירעון ותיקון מס' 58 לחוק ההוצאה לפועל) ותחם את התקופות לפריסת חוב לתקופות פירעון סבירות של שלוש וארבע שנים בלבד, בהתאם לגובה החובות (בהתאם לסעיף 7א1 לחוק ההוצאה לפועל, חובות מתחת ל- 100,000 ₪ ישולמו בתוך שלוש שנים וחובות מעל 100,000 ₪ ישולמו בתוך ארבע שנים).

עוד נקבע בתיקון כי חייב אשר יודיע לרשם ההוצאה לפועל כי אין ביכולתו לשלם את החוב הפסוק בתקופות שנתחמו כמפורט לעיל, או במסגרת צו תשלומים מנהלי, יראו את הודעתו כבקשה למתן צו לפתיחת הליכים (סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל).

בנוסף, תיקון 58 הורה על ביטול מוסד ההכרזה על חייב כמוגבל באמצעים (מהלך שהחל עוד במסגרת תיקון מס' 47 לחוק ההוצאה לפועל, שקבע הוראת שעה במסגרתה הוסמכו רשמי ההוצאה לפועל ליתן הפטר לחייבים מוגבלים באמצעים העומדים בתנאים שנקבעו בתיקון. כן נקבע כי בתום תקופת הוראת השעה יבוטל מוסד הכרזת החייבים כמוגבלים באמצעים).
על אף ההיגיון הטמון בדבר, נוצר מצב עגום בו חייבים שבוטל להם הליך פשיטת הרגל/חדלות פירעון, מכל מיני סיבות הנקובות בחוק, מוצאים עצמם חשופים אל מול הנושים מבלי שיש להם את היכולת להגיש בקשה לפריסה לתשלומים ריאלית בהתאם ליכולתם שכן לא כל חייב יכול לעמוד בצו תשלומים הכולל 3% מחובותיו העשוי לעיתים להגיע לעשרות אלפי שקלים בחודש.
בהקשר זה יצוין כי עם ביטול הליך פשיטת רגל/חדלות פירעון, קיימת 'תקופת צינון' שבין הליך שבוטל לבין הזמן שחייב יכול הגיש בקשה חדשה לפתיחת הליכים. לאחרונה התקבלה החלטה שאשררה את "הלכת אלקצאצי" בהליכי חדלות פירעון, על פיה תהיה 'תקופת צינון' בין שנה לשנתיים ויש שופטים שאפילו מאריכים לתקופה ארוכה יותר, כאשר בתקופה זו החייב ישהה בהליכי הוצאה לפועל.

בשל כך, נוצר מצב בו חייב שאין לו יכולת לפרוס את חובותיו לתקופות הפירעון הנקובות בחוק כאמור לעיל, מוצא עצמו חשוף אל מול הנושים מבלי שום יכולת להיכנס להליך אשר יגן עליו מפני הנושים המתדפקים על דלתו, מטילים עיקולים על משכורתו ובחשבונות הבנק שלו.
יצוין, כי במסגרת תיקון מאוחר יותר לחוק ההוצאה לפועל (חוק ההוצאה לפועל (נגיף קורונה החדש- תיקון מס' 68 והוראת שעה) התשפ"א – 2020) ניתנה לרשמי ההוצאה לפועל סמכות להאריך את תקופות הפריסה לתקופות שלא יעלו על שלוש שנים מתום התקופות שנקבעו במסגרת תיקון מס' 58 (היינו, לתקופות של עד שש ושבע שנים בהתאם לגובה החובות) וכן לתקופות ארוכות יותר, ככל וניתנה הסכמת הזוכה והחייב לכך. בנוסף נקבע כי ניתן יהיה לאחד את כלל תיקי החייב ככל ויתברר כי החייב יוכל לפרוע את כל חובותיו בתקופות הפריסה שנקבעו בסעיף 7א1 או בפרק זמן ארוך יותר אם הסכימו לכך כל הזוכים (ראו: סעיף 74ט וסעיף 74טו1 לחוק ההוצאה לפועל).
על אף ההגיון הרב הטמון בביטול חייב מוגבל באמצעים, על המחוקק למצוא מסלול מתאים לחייבים המעוניינים בתשלום חובם אך אין ביכולתם לעמוד בצו התשלומים הגבוה אשר הושת עליהם בין אם בהליך חדלות הפירעון ובין אם בתיקי ההוצאה לפועל.

אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה תיאור כללי בלבד ובלתי מחייב . בכל מקרה יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין .